הרשמו למועדון הלקוחות שלנו וקבלו מתנה - להרשמה לחצו כאן -
/שרות-לקוחות
מפחדת מהצעצוע שיגרום לך לא לרצות לצאת מהבית? בצדק

מפחדת מהצעצוע שיגרום לך לא לרצות לצאת מהבית? בצדק

יש לי 3 מילים בשבילכן: סטיספייר פרו 3

ב-3 מילים נוספות: הולי פאקינג שיט

מדהים לגלות בגיל 32 תחושה חדשה שמעולם לא הכרת. כאילו מיליון פיות קטנטנים מדגדגים לך את הדגדגן, שולחים לך נשיקות אוויר ורבים מי יגיע אליך קודם. קחי אותי! קחי אותי! אבל רגע! רומנטיקה בצד, בואו נדבר קצת דוגרי, לפני שנהיה פה חם באמת.

את הצעצוע הראשון שלי קיבלתי ליומולדת 18 מחברה. זה היה רוקט פוקט גנרי לגירוי הדגדגן בצבע ורוד. קברתי אותו במגירה, בחדר הנעורים שלי ולא נגעתי בו במשך שנתיים. פחדתי. לא היה לי מושג שקברתי מתחתיו גם אספקה ענקית של אורגזמות לא ממומשות. אחרי שנתיים אמרתי "יאללה, הגיע הזמן" והשאר היסטוריה. הובהר לי שהדרך הישירה להנאה ממין, ממיניות, היא דרך גילוי עצמי. שחרור. חיבור. מאז עברו הרבה מים בנהר ואני והרוקט הפכנו לידידי אמת. הוא היה שם בשבילי בלילות בודדים, בימים בודדים, בימים לא בודדים אבל כשעדיין הייתי צמאה וגם בסתם לילות שלא הצלחתי להירדם. אח על מלא. איכס, אולי לא אח. מאהב. בכנות, לא הרגשתי שאני זקוקה לעוד צעצוע מלבדו, הוא סגר לי בדיוק את הפינה, אבל לפני 3 שנים בערך, ביקרתי ביפן בחנות סקס של לא פחות מ-7 קומות. הייתי חייבת לחזור עם משהו. רכשתי ויברטור, גם ורוד, עם דובי קטן שמתלבש על הדגדגן, אבל החוויה לא הייתה כל-כך מספקת. הרגשתי פחות בנוח להחדיר את כל הדבר הזה לתוכי, ובכנות, עד שהחדרתי, גמרתי נורא מהר. אולי יש פה בקהל כאלו שמחפשות את זה, אבל עבורי זה הרג את הריגוש. לגמרי "וואם-באם ט'נקיו מאם", פחות מתאים. אני רוצה קצת פורפליי מהצעצוע שלי. הויברטור עבר להיות דייר מגירה שלא רואה הרבה אור, ואני והרוקט המשכנו בשלנו (על-אף שכבר עברו עליו ימים טובים יותר (בכל-זאת, כמעט 14 שנה), והגמירה נעשתה יותר ויותר מאתגרת, ככל שהרטט הלך ואיבד מאונו. עוד באסה איתו היא שכשאני גומרת אני בדר"כ מתקשה להמשיך להזיז את היד למעלה ולמטה, וזה עלול לפנצ'ר את האורגזמה.

בכל-אופן אני חייבת להודות שאני לא מאלו שיוצאות לדייט עם עצמי. אין נרות, אין מוזיקה, "זה רק אני והדג-ד-גן שלי", כך שכשאחזתי בסטיספייר פרו 3, שכבנו בשקט בחדר השינה שלי רק הוא, אני והחשש. מה עושים עם זה? איך היניקה עובדת? מה הסיכויים שאתעורר פתאום ללא דגדגן? (והבוש, מה איתו? אולי הייתי צריכה לעשות הסרה בלייזר לפני זה?!), אבל החשש התחלף מהר בסקרנות. בהתחלה בדקתי בידיים. העיצוב חלק ואלגנטי. הכפתורים בולטים במישוש (מה שיתברר יותר מאוחר כמועיל), אבל לא מוארים בחושך (נקודה לשיפור). הטעינה נוחה וזריזה, דרך כבל USB ומגנט – מה שמגן על סכנת "תלישה" בין השקע>לכבל>למכשיר. אוקיי, הגיע הזמן לשלב הבא. מרחתי מעט חומר סיכה על הפייה של הסטיספייר והצמדתי אותה לדגדגן. מתוך 11 מצבי יניקה ו-10 עוצמות רטט, בחרתי להתחיל במצב יניקה 5.

ואו. מה קרה הרגע? מי אני? מה אני? הרגשתי שכל הגוף שלי רועד. הייתי חייבת לפתוח את הפה ולהוציא "אההה" רק כדי לבדוק. הזרמים הגיעו לקצות אצבעות הרגליים, תחושה שאני מכירה שקורית לי רק תוך כדי אורגזמה. לא הייתי צריכה להשקיע שום מאמץ. לא הזזתי את היד וגם לא את האגן. היונק עשה את שלו. מיששתי את קצה הידית עד שהרגשתי את הכפתורים ולחצתי על החץ עוד למעלה. ככל שהגברתי את העוצמה, כך התגברה גם ההנאה. יותר מזה, הסטיספייר העניק לי מולטי-אורגזמה משוגעת שלא חוויתי עם אף צעצוע מעולם (וגם עם רוב הגברים, בינינו). הרגשתי שאני יכולה להמשיך עוד ועוד ועוד, עד שממש כבר לא עמדתי בזה והייתי חייבת לעצור ולהפסיק. גם אחרי שסיימתי, הגוף שלי עוד המשיך לרעוד. אני לא אישה חמדנית, אבל רק התבקש שאמשיך לבדוק את הסטיספייר עוד 3 פעמים אחרי זה. רק כדי לוודא שאכן זה לא היה חלום. באחת הפעמים החלטתי לגוון ולהניח הפעם דווקא את החלק הזהוב של המכשיר על הדגדגן. איזה כיף שבכלל יש אופציה לשלוט בעוצמת הרטט, ומי שהרפתקנית יכולה אפילו לבחור ברטטים לפי קצב. כל מה שאני יכולה להגיד זה שהרוקט פוקט מצא את עצמו באשפה וברוך הבא למלך החדש! אני מזמינה אתכן לחתונה שלנו שתתקיים היום בלילה, במיטה שלי, אבל בכנות עדיף שלא תבואו, יותר נחמד לנו לבד.